בית המשפט
| בית משפט השלום תל אביב-יפו | א 089348/01 |
|---|---|
| כב' השופטת ח. וינבאום וולצקי | 31/08/2004 |
| בעניין: | ר.ר.מחשבים ותקשורת בע"מ | |
| נגד | כלל חברה לבטוח בע"מ |
פסק דין
מבוא
התובע, יליד 1972, נפגע בתאונת עבודה ביום 17.6.99 בעת שנדרש לעזור להרים גנרטור ביחד עם עובד אחר שמשקלו כ – 50 ק"ג.
התובע מפנה תביעתו כלפי מעבידתו דאז – הנתבעת 1 וכלפי המבטחת שלה בביטוח חבות מעבידים.נ
הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.ב
ואלה העובדות הצריכות לעניין שאלת האחריות:
א. הובע החל לעבוד בנתבעת ביוני 1998 כבקר שידורי טלוויזיה. במסגרת עבודתו נדרש גם לעזור לטכנאים ואנשי השטח מידי פעם. עזרה זו כללה אף הרמת גנרטורים דוגמת זה שנדרש להרים בעת האירוע.ו
ב. התובע לא קיבל כל הדרכת בטיחות באשר לאופן הנכון שבו יש להרים גנרטור במשקל של כ – 50 ק"ג.נ
ג. בעת שהתובע עזר לטכנאי להרים את הגנרטור ולהעמיסו על רכב, חש כאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל. בסופו של יום אובחנה אצל התובע פריצת דיסק בעמ"ש מותני.ב
טענות התובע
התובע טוען כי אין מחלוקת שאיש מהעובדים בנתבעת לא קיבל הדרכת בטיחות לרבות בהעמסת מסעות כבדים. הנתבעת גם לא הציגה כל הדרכה או הנחיה כתובה.ו
ב"כ התובע טוען להפרת חובה חקוקה של תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשמ"ד-1984 וכן להתרשלות הנתבעת 1.נ
טענות הנתבעות
ראשית טוען ב"כ הנתבעות בסיכומיו כי התובע נמנע מהבאת ראיה ובעיקר חוות דעת בנושא בטיחות אשר יהיה בה לקבוע במה התרשלה הנתבעת.ב
לגופן של ראיות טוען ב"כ הנתבעות כי בפעולה זו של עזרה בהעמסת גנרטור לא היה על המעביד להדריך את התובע, שכן הנחת היסוד הינה שהעובד הוא בר תבונה מינימלית ומדובר בפעולה פשוטה.ו
לשיטתו לא התגבשה במקרה זה חובת זהירות קונקרטית. אין מדובר בסיכון בלתי סביר שהמעביד צריך למנוע אותו ודי שנקט באמצעים סבירים.נ
בכל הנוגע לטענה להפרת חובה חקוקה היה על התובע להמציא חוו"ד מומחה בטיחות.ב
לחילופין טוען ב"כ הנתבעות לרשלנותו התורמת של התובע.
דיון:
אין חולק אף לפי עדויות הנתבעות כי כל הדרכת בטיחות לא ניתנה לעובדים ובמיוחד כזו הנוגעת להרמת גנרטורים.נ
אין מדובר בעדות יחיד של התובע בעניין זה שכן עדי הנתבעת תמכו בעדותו.ב
כך גם אין כל חובה במקרה שבפני להגיש חוו"ד של מומחה בטיחות בתמיכה לתביעה.ו
אין חולק כי מעביד חב חובת זהירות כלפי עובדו ועליו לנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע אותו מסכנות מיותרות.
לעניין זה ראה:
ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז (3) 225;
ע"א 655/80 מפעלי קירור נ' מרציאנו, פ"ד לו (2) 592;
ע"א 3463/95 מ. ישראל נ' יצחק דרעי, פ"ד נ (3) 433;
ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז (3) 345.נ
אין בידי לקבל טענת ב"כ הנתבעות כי עסקינן בפעולה שאינה דורשת הנחיה והסבר. מדובר בגנרטור שמשקלו כ – 50 ק"ג, משקל שאין אדם סביר בחיי היום יום נוהג להרימו כעניין שבשגרה ויש לדעת כיצד להרימו נכון על מנת להימנע מפגיעה. זאת בעיקר שעובדי הנתבעת נדרשו לבצע פעולות של העמסת גנרטורים ופריקתם מרכבים כעניין שבשגרה. גם הטכנאי זיו מור העיד כי לא קיבל כל הדרכה בעניין זה הגם שזה חלק מתפקידו השוטף להבדיל מהתובע שנתבקש רק לסייע.ב
האמצעים שנדרשים כדי ללמד עובדים כיצד להרים משאות נכון אינם אמצעים בלתי סבירים או כאלה שמטילים על מעביד הוצאות מכבידות. כל שהיה על הנתבעת לעשות מצטמצם להעברת הדרכה מקצועית בבטיחות בעבודה הנוגעת לטיבה של העבודה אצלה ואולי לדאוג למתקן הרמה כלשהו. אין זו דרישה בלתי סבירה ממעביד, במיוחד כשמדובר במשקל כה נכבד של כ – 50 ק"ג.ו
אין בידי לקבל גם את טענת ב"כ הנתבעות כי על המעביד חובה לנקוט צעדים רק כנגד סיכונים בלתי צפויים. מקום שמדובר ביחסי עובד מעביד חלה על המעביד חובה מוגברת לדאוג לשלומו של עובדו, לסביבת עבודה בטוחה ולהדרכתו מפני הסכנות הכרוכות בה גם אם מדובר בסכנה צפויה תוך כדי עבודה. כך למשל ברור כי הסכנה להיחתך ממסור הינה סכנה צפויה ולמרות זאת מוטלת על מעביד חובה לגדרו ולהדריך בדבר אופן השימוש בו.נ
וראה לעניין זה דבריו של כב' הש' בך בע"א 663/88, שריזיאן נ' לבידי אשקלון שצוטט לעיל:
"כאשר נשמעת הטענה מטעם מעבידים, שחובתם כלפי עובדיהם מצטמצמת לנקיטת אמצעים למניעת סכנות בלתי רגילות ויוצאות דופן במקום עבודתם, הרי טיעון זה אינו מקובל עלי. אין חובת המעביד כה מצומצמת.
לדעתי קיימת חובה כללית וגורפת מצד המעביד לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים".ב
פסקי הדין שאזכר ב"כ הנתבעות בסיכומיו בסעיף 7 אינם עוסקים במערכת היחסים של עובד מעביד.ו
לאור דברי שלעיל, אני רואה לקבוע שהנתבעת 1 התרשלה כלפי התובע ומאחר וכתוצאה מהתרשלותה זו נגרם נזק – הרי שהיא חבה ברשלנות כלפיו.
מאותם נימוקים מהווה מחדלה של הנתבעת 1 אף הפרת חובה חקוקה של תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשמ"ד-1984.
רשלנות תורמת
לאור משקלו של הגנרטור והעובדה שהתובע לא הונחה ולו פעם אחת כיצד להרימו וכן נוכח העובדה שהרמת הגנרטורים אינה חלק מעבודתו השוטפת של התובע – לא ראיתי לקבוע רשלנות תורמת מצידו.
הנזק
הנכות הרפואית
מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר פרוינד אשר מצא כי לתובע נותרו 10% לפי סעיף 37 (7) א' וסעיף 37 (10) למבחני המל"ל וזאת בגין המוגבלות הקלה בתנועתיות עמ"ש מותני.
מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של פרופ' נרובאי אשר קבע כי לתובע לא נותרה נכות.
ד"ר אבנטוב, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, מצא לקבוע כי לתובע 10% נכות לפי סעיף 37 (7) א' למבחני המל"ל.
בבדיקתו מצא ד"ר אבנטוב ליסט ימינה סקוליוזיס קלה קמורה שמאלה, לורדיוזיס מוגברת במקצת וספזם בשרירים הפרה ורטברליים מימין. בטווח התנועות כל התנועות תקינות ומלאות למעט הכיפוף. ב – T.C עמ"ש מותני מ – 26.6.99 תמונה של בקע אחורי שמאלי בגובה 5L – 1 S.
ד"ר אבנטוב זומן לחקירה ע"י ב"כ הנתבעות. המומחה נשאל מדוע ראה להעניק את מלוא הנכות שבסעיף 37 (7) א' הגם שרק תנועה אחת מתוך שש התנועות בעמ"ש מותני היתה מוגבלת.
לשאלה זו השיב המומחה כי מתוך שש התנועות שתיים הן העיקריות ובעלות משמעות ובניהן תנועת הכיפוף. מאחר וההגבלה בתנועה זו מלווה בממצא של ספזם ובסקוליוזיס ראה להעניק את מלוא אחוזי הנכות שבתקנה.
הוא הבהיר שבגילו של התובע אין זה תדיר למצוא בקע דיסק והעובדה שהיתה פגיעה מסבירה את היווצרותו. גם העובדה שהסקוליוזיס באה עם ליסט מלמדת שזו תגובה לכאב ולא ממצא מולד.
צודק ב"כ הנתבעות בטיעונו כי חוות דעת מומחה הינה ראיה מתוך כלל הראיות המובאות בפני בית משפט והוא אינו כבול במסקנותיו.
אלא שבמקרה שבפני לא ראיתי כי חוות דעתו של ד"ר אבנטוב נסתרה ככל שעסקינן בנכות הרפואית. אכן תנועת הכיפוף הינה התנועה החשובה ביותר בהתנהלותו של אדם ביום–יום ומשנמצאה הגבלה כמו זו שמצא ד"ר אבנטוב אצל התובע שהינו אדם צעיר, ובצירוף ממצאי ההדמיה ותלונותיו על כאבים, נראית לי הקביעה סבירה.
על כן ראיתי לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע בגין האירוע נשוא התביעה הינה 10% לפי סעיף 37 (א) למבחני המל"ל.
הנכות התפקודית
ב"כ התובע מבקש להעריך נכותו התפקודית של התובע בשיעור 20%.
התובע העיד כי הוא מתקשה בתפקודו היום-יומי וסובל מכאבים המגבילים תנועותיו. הוא סובל לטענתו מהקרנה של תרדמת לרגל שמאל מכאבים בעמידה או ישיבה ממושכת.
בסעיף 16 לתצהירו מציין התובע כי הוא מתקשה בעבודתו והגם ששב אליה הוא חושש שלא יוכל להמשיך בעבודתו עוד זמן ממושך.
ב"כ הנתבעות מבקש לקבוע כי לתובע לא נותרה כל מגבלה תפקודית בעקבות התאונה.
צודק ב"כ הנתבעות כי בעדות התובע יש משום ההגזמה. התובע שב לעבודתו כבקר בנתבעת והוסיף לעבוד שם עד למאי 2000 בו ביקש להתפטר מיוזמתו.
הודעת הפיטורין באה לאחר שעסק אחר פרטי של התובע החל קורם עור וגידים – כפי שהעיד בעמ' 3 לפרוטוקול:
"אתה אומר לי שהתפטרתי בגלל שכבר בחודש מאי פתחתי חברת תמיכה בשם "פרפ 4", אני משיב לך שנכון. החברה נרשמה ביוני 99 אם אני לא טועה לאחר שגייסנו כסף. מדובר היה בחברת סטארט-אפ שהיה רעיון והיה צריך לגייס כסף. כאשר הכסף הגיע אני התפטרתי".
בהמשך הוא מתאר כי החברה נקלעה לקשיים בעת שנדרשה לה הזרמת כספים נוספת ובאותן תקופות ואף בעת עדותו בפני, הוא אינו מושך כסף מן החברה הגם שהוא ממשיך לעבוד בה.
במקביל הוא נותן ייעוץ לחברה נוספת שבה הוא מרוויח 3,000 ₪ לחודש. (ראה עדותו עמ' 4).
התובע לא ציין בתצהירו כי עבודתו החדשה אינה עבודת בקר וניתן ללמוד מעדותו בתצהיר כי לכאורה הוא חושש שלא יוכל להוסיף ולהחזיק במשרתו בנתבעת דבר שהתגלה כלא נכון.
התובע אף מודה שהוא הולך עם זוגתו לקניות ומנקה עמה ביחד את הבית.
מתוך עדותו של התובע התרשמתי כי לנכותו השפעה קלה בלבד על כושר עבודתו. פניו של התובע ממילא אינם לעבודות המצריכות עבודה פיזית.
העובדה שתקופות מסוימות הוא מרוויח פחות מהשכר שהשתכר בנתבעת נובעת לא מהפגיעה כי אם מרצונו לקדם רעיון כדרכם של צעירים אחרים בחברות סטארט-אפ.
בשום מקום לא הראה התובע כי ניסה לחזור לעבוד כשכיר והתקשה בשל פגיעתו. גם את עבודתו בנתבעת לא עזב מסיבה זו.
משכך ראיתי להעמיד הנכות התפקודית על 3% נכות. נכות זו הינה נכות קלה ביותר.
דיון בראשי הנזק:
התובע נעדר מעבודתו 3 חודשים שאושרו לו כתקופת אי-כושר.
על פי תלושי השכר שעובר לתאונה, מרץ – מאי 1999 עמד שכרו ברוטו בערכי קרן על 3,960 ₪. (ראה נ/2 ו – ת/14).
סכום זה בהצמדה להיום עומד על – 4,332 ₪.
מתוך נ/3 עולה כי בחודש התאונה קיבל התובע שכר מלא.
לא הוצגו ע"י הנתבעות תלושי שכר לחודשים יולי-אוגוסט-ספטמבר ועל כן לא הוכח בפני שאכן בתקופה זו קיבל התובע שכר ממקום עבודתו.
התובע היה באי-כושר עד ליום 16.9.99 ומכאן שהפסיד לכל היותר שכר לחודשיים ומחצה. – 10,830 ₪ = 2.5 X 4,332 ש"ח
ובצרוף ריבית מאמצע תקופה (15.8.99) – 13,513 ₪.
לאחר תקופת אי-הכושר לא הוכיח התובע הפסדי שכר שכן במשך תקופת עבודתו בנתבעת לא סבל הפסדים ולאחר מכן לא הוכח כל קשר סיבתי בין הירידה בשכרו לפגיעתו נשוא התביעה.
על כן סה"כ הפסדי שכר בעבר – 13,513 ₪.
ב. הפסדי שכר בעתיד
לאור קביעתי לפיה שיעור נכותו התפקודית של התובע עומדת על 3% יש מקום לערוך חישוב גלובלי בראש נזק זה.
ראיתי להביא בחשבון שבתקופות מסוימות לאחר הפגיעה השתכר התובע למעלה מ – 6,500 ₪ ודבר זה מלמד על כושר השתכרותו במומו.
עוד ראיתי להביא בחשבון שלתובע 35 שנות עבודה עד הגיעו לגיל 67.
בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד הפיצוי בראש נזק זה על 50,000 ₪.
ג. עזרת צד ג'
התובע עותר לפיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין הוצאותיו בראש נזק זה לעבר ולעתיד.
באשר לעבר לא הציג התובע כל ראיה על הוצאות לעזרת הזולת, עזרת הזולת אשר עולה על העזרה המצופה מבן משפחה.
התובע לא הביא לעדות מי מבני משפחתו שתמך בו באותה תקופה ואף בעצמו לא הרחיב בעניין זה.
באשר לעתיד, מדובר בנכות קלה אשר אינה מצדיקה פיצוי בראש נזק זה.
ד. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה
בתצהירו ציין התובע כי נדרש להוצאות נסיעה והוצאות רפואיות אך לא נשתמרו בידיו הקבלות על הוצאות אלו.
אמנם לא הציג התובע קבלות על הוצאות למעט קבלה של ד"ר גיבשטיין אך מתוך החומר הרפואי שהוגש ברי כי לתובע נגרמו הוצאות נסיעה לטיפולים.
משכך ראיתי להעריך הפיצוי בראש נזק זה בסך של 1,000 ₪.
ה. כאב וסבל
לתובע 10% נכות רפואית אך השפעתם על תפקודו אינה משמעותית, על כן ראיתי להעמיד הפיצוי בראש נזק זה על 25,000 ₪.
ו. ניכויים
לתובע שולמו דמי פגיעה בסך של 8,612 ₪ נכון לחודשים יולי-ספטמבר 1999 בהתאם ל – נ/1.
סכום זה צמוד ונושא ריבית מ – 1.9.99 – 11,590 ₪.
ז. סה"כ הנזק לאחר ניכויים – 77,923 ₪.
סוף דבר
הנתבעות ישלמו לתובע סך של 77,923 ₪ כפיצוי בגין נזקיו תולדת האירוע מיום 17.6.99.
כמו-כן ישאו הנתבעות בהוצאות משפט (לרבות שכ"ט הרופאים) ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק.
הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים.
ניתן היום י"ד באלול, תשס"ד (31 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים.
ח. וינבאום וולצקי, שופטת
הדסה/קלדנית
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה