החלטת בית משפט נגד קופת חולים כללית

בתי המשפט בית המשפט המחוזי בירושלים א 001026/98

בפני: כבוד השופט עוני חבש – ס. נשיא 24/02/2008
בעניין: —– התובע/הזוכה
נגד קופת חולים כללית הנתבעת/החייבת

החלטה

1. ראש ההוצאה לפועל פנה לבית משפט זה בשאלת הבהרה, לאור סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 , וזאת אודות פסק דינו מיום 22.2.04 , בת"א 1026/98 – במסגרתו כומת שיעור נזקו של התובע (להלן: "הזוכה") והנתבעת (להלן: "החייבת") חויבה בפיצויים בגינו.

2. סעיף 4 לפסק הדין, אשר עסק, בין היתר, בשאלת ניכויי התקבולים מן המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), קבע, כי יש לנכות מן הסכומים, המפורטים בפסק הדין, "את כל תקבולי המל"ל כאשר הם צמודים למדד". ראש ההוצאה לפועל העלה השאלה, האם את ניכויי המל"ל כאמור יש לנכות "בהתאם לחוות הדעת האקטוארית בסך של ₪396,254 או שמא פסה"ד ניתן ללא כל התייחסות לחוות הדעת האקטוארית?".

3. הצדדים נחלקו בעמדותיהם באשר לשאלה: החייבת טענה, כי דאגה להגיש חוות הדעת האקטוארית, המכמתת שיעור התקבולים של הזוכה, אשר יש להפחית מפסיקת הפיצויים בעניינו. לדידה, משלא טרח הזוכה להגיש חוות דעת אקטוארית מטעמו וכן ויתר על חקירה נגדית לאקטואר מטעמה היא, הרי יש לראותו כמי שוויתר על כל טענה לעניין זה. הזוכה טען מנגד, כי בחוות הדעת האקטוארית מטעמה של החייבת, לא בוצעה כל הפרדה בין נכויותיו הקודמות לבין הנכות הרלבנטית לפסק הדין האמור. במצב דברים זה, מפחיתה חוות הדעת האקטוארית מלוא הגמלאות הניתנות לזוכה, שלא כדין, שהרי אלה ניתנות כאמור בשל נכויות אחרות, שהתקבלו על ידי הזוכה עוד טרם תביעתו. חוות הדעת איננה מפרידה בין גמלאות בגין נכויותיו הקודמות של הזוכה לבין הנכות בגין האירוע הרשלני. חוות הדעת מפחיתה שלא כדין את מלוא הגמלאות הניתנות לזוכה, היא מתעלמת מהקביעות העובדתיות שבפסק הדין, לפיהן נקבעו לזוכה 62% נכות, בשל נכויות קודמות, עוד טרם האירוע הרשלני – נשוא התביעה הנוכחית.

4. עיון בסעיף 4 לפסק הדין ובטענותיהם של הצדדים, לאור פנייתו של ראש ההוצאה לפועל בנדון, יש להשיב לשאלה כדלקמן: שיעור הגמלאות, אשר שולם לזוכה בשל נכויותיו הקודמות אינו נוגע כלל לשיעור הגמלאות המשולם לזוכה כעת, על ידי המל"ל – בשל האירוע הרשלני הספציפי. , סעיף 2 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד – 1964 שעניינו "זכותו של מיטיב להיפרע מן המזיק" קובע, כלהלן: "גרם אדם לזולתו נזק גוף, רשאי מי שהיטיב את הנזק להיפרע את הטבת הנזק מן המזיק עד כדי סכום שהמזיק היה חייב למוטב על פי כל דין בשל גרימת